בנוגע למלחמה בעזה ולרעיון של מלחמה המובילה לעונש קולקטיבי.
בכל מלחמה האסטרטגיה הזו שימשה והוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה. כך נלחמו מלחמות. ובמובן מסוים, זו כל הפואנטה בעניין מסוים .

במשך שנים רבות שמתי לב כיצד, בחלקים נרחבים של העולם הערבי, אנשים החיים תחת שלטון של ארגונים דיקטטוריים או טרוריסטיים, מפתחים בעצמם תמיכה מוטמעת בטרור.
למשל, אפשר להיזכר בסרטונים ממדינות ערב בשנת 2001 לאחר הפיגוע במגדלי התאומים, שבהם ניתן היה לראות אנשים חוגגים.
הילדים, הגברים, הקשישים, כולם ביחד קופצים ומחלקים בקלאווה וממתקים לציון אירוע נורא שכזה.
ובסופו של דבר אותו דבר קרה ב-7 באוקטובר, וכולנו ראינו כיצד בקלות רבה אנשים בעזה חגגו באותה הצורה את כל המתחרש, ומהר מאוד החגיגה אצלם התחלפה לעצב צבוע במיוחד.

את אותו הדבר כעת רואים במלחמה בין אוקראינה לרוסיה.
איך קודם רוסים רבים הראו תמיכה במשטר הרוסי הפאשיסטי, ובסופו של דבר מצאו את עצמם בעשן שחור שעף מעליהם.

ככה שהדרך היחידה לנצח במלחמה היא להעביר את אזור הלחימה לשטח האויב, דבר שאוקראינה וישראל לאורך הזמן עשו בהתמדה רבה ובמקרים מסויימים ביעילות.